מה אסור ומה מותר בפייסבוק

כדאי לחשוב תמיד מי עשוי לקרוא את העדכונים שלכם בפייסבוק רגע לפני לחיצה על כפתור "שתף", בייחוד אם אתם ממלאים תפקיד רגיש בתקשורת. כך למד על בשרו סגן עורך מוסף הארץ, אורי תובל, אחרי התבטאות קיצונית בפרופיל האישי שלו בפייסבוק.

תובל דן בשבוע שעבר ביחד עם חבריו אודות התנהגות משפחתו של רס"ן שנהרג בשבוע שעבר (אלירן פרץ) ההתבטאות, הקשה כשלעצמה, נגעה גם בעצבים חשופים בחברה הישראלית כמו שכול, ובנושאים כעמדות פוליטית, תפקידו של הצבא בחברה והערך של שירות צבאי והקרבה אישית

עיתונאים, כמו אנשים אחרים במקצועות אחרים, לפעמים אומרים זה לזה(מילים שלא היו נאמרות בפומבי) בשיחות פנימיות, אך מה קורה לשיחות המסדרון כאשר הן עוברות לאינטרנט בכלל ולרשתות חברתיות בפרט?..

הן נחשפות לעיני אנשים נוספים, שהם לעתים בבחינת משתתפים חרישיים לדיון אך השפעתם עליו גדולה. על כן, פייסבוק לא מאפשר חירות מוחלטת לומר את כל מה שאנחנו חושבים, אלא אם כן נהיה מוכנים לשאת בתוצאות

חשוב לציין כי כל אדם זכאי להתבטא בחופשיות כל עוד אינו מפר חוק וספק אם דבריו של תובל הם כאלה. עם זאת, תובל נתפש כחבר מערכת “הארץ”, גם כאשר הוא מתבטא בפרופיל האישי שלו בפייסבוק..

לדברים שתובל פרסם יש השלכה גם על התדמית של העיתון ויחסיו עם הקוראים. על כן, דברים קיצוניים וחסרי רגישות כאלה הם גול עצמי ל”הארץ” בתקופה פגיעה בה במיוחד, העיתון נאלץ לעמוד מול שירותי הביטחון והשב"כ, ובמקביל לגונן על עיתונאי נוסף,השוהה בלונדון מחשש שייעצר (אורי בלאו).

גם כאשר נדמה לנו שהשיחה “מגודרת היטב” לכאורה, בין חברים בלבד, התחושה הזו מטעה. מישהו כבר יפיץ את הדברים הלאה, כפי שאמר לכם מייסד פייסבוק בעצמו: . פייסבוק אינו חלל אינטימי אלא להפך – המקום בו דברים שתפרסמו עשויים לקבל הד נרחב.במילים עדינות תשכחו מפרטיות.

כפי שאמר לנו אלון הסגל במסגרת הקורס "שיטות וכלי חיפוש מתקדמים" כאשר אתה יוצר חשבון בפייסבוק כל התמונות וכל מה שאתה מפיץ שייך בלעדי לפייסבוק ואפילו אלון שהוא "חסיד" של רשתות חברתיות גורס שהוא נוקט בכללי ביטחון וזהירות קפדניים בעת כניסתו לפייסבוק..

בפועל, גם ברשתות חברתיות אנחנו רחוקים מלחשוף את כל הקלפים ואולי טוב שכך. “להיות אתה” אין משמעותו חוסר טקט או פרסום חסר מחשבה. הכנות המוחלטת, משמעותה גם פגיעה באינטרסים שלך עצמך או באינטרסים של המעסיק, וההפרדה בין הפרופיל האישי לזהות המקצועית היטשטשה מאוד בעולם בו כל המידע מופץ מיד וזמין ברגע באמצעות גוגל.

בנוסף לפוסט הזה אני מצרף סרטון מאוד מעניין שמצדד בדבריי כיצד פייסבוק פוגע בפרטיותם של אנשים.

אורי

רשתות חברתיות ורמת הסיכון

חייל ביחידה מובחרת נכנס לפייסבוק שלו ועדכן את החברים ביציאה למבצע. העדכון חשף מידע רגיש והוביל לביטול המבצע המתוכנן. אלוף משנה במילואים, רם דור, מסביר מה מתרחש בתחום בטחון השדה בצה"ל ואצל היריבים ומה המכשולים. לדבריו, אם המבצע היה מתקיים למרות הסטטוס בפייסבוק היה יכול להיות סיכון לחיילים. "אנחנו רואים התעצמות מודיעינת אדירה של היריבים מסוריה עד איראן. הם עושים שימוש בסביבה האינטרנטית, חיפוש של מידע ומולם צריך לנקוט שורה של צעדים". הפרשן אריה עמית טוען כי היריבים מנגד זהירים בנושא יותר מאיתנו. "כשאומרים להם לא להתעסק אם הפייסבוק - הם לא מתעסקים".
דור מסביר כי דווקא האירוע הספציפי הזה הוא עדות טובה לזה שמקדמים את נושא ביטחון המידע בצה"ל. זאת כיוון שחבריו של החייל הודיעו על המקרה למפקדים. "מסבירים לחיילים את הסיכון המבצעי. החייל הזה סרח".
הפרשן אריה עמית טוען כי עוד ניתן לשפר את המערך ולאכוף גם מידע שעולה בפייסבוק. "איש מודיעין טוב יכול להביא המון מידע מסווג מהאתר". דור אינו מסכים וטוען כי קשה לעשות איסורים ואכיפה מעין זו. "היום חייל יכול לגלוש ולעשות פייסבוק דרך הטלפון ומחר הוא יכול לגלוש מהבית ואי אפשר למנוע את זה".
אחוזות החוף, חברה-בת של עיריית תל אביב-יפו שעיקר פעילותה הוא בתחום החניה בעיר, חסמה בפני עובדיה את הגישה לפייסבוק. החברה, שמונה כ-50 עובדים, נאלצה לחסום את הגישה לרשת החברתית הפופולרית, ככל הנראה, משום סיכוני האבטחה המצויים בפייסבוק. החברה מסרה בתגובה כי "הגישה לאתר אכן נחסמה, מטעמים הקשורים באבטחת מידע". זהו סימן נוסף למדיניות האינטרנט של חברות רבות, בארץ כמו בעולם, שהופכת להיות הדוקה וקשוחה יותר.
מסקר עדכני שערכה חברת האבטחה Webroot ועליו דיווח האתר eWeek, עולה כי חצי מהעסקים הקטנים והבינוניים (עד 500 עובדים) בארה"ב ובריטניה אינם מתירים לעובדיהם את הגישה לרשתות חברתיות. מתוך 1,000 החברות שהקיף הסקר, ל-81% מהן ישנה מדיניות רשמית לשימוש באינטרנט. 42% מהחברות הנחילו את מדיניות השימוש באינטרנט כתוצאה משימוש לרעה של העובדים ברשתות חברתיות ו-34% מהן הטמיעו מוצר אבטחת מידע לרשת כדי לעקוב אחר הפעילות בה ולאכוף את מדיניות החברה.
החשש העיקרי של החברות הוא מפני חורי אבטחה שעלולים להתלוות לשימוש ברשתות חברתיות, דוגמת וירוס ה-Koobface הנפוץ בפייסבוק. פתרון אפשרי עבור מנהלי הרשת המודאגים הוא הקמה של אתר שיהווה רשת חברתית ארגונית, כזה שישרת את הצרכים הפנימיים של הארגון ולא יהיה חשוף למפגעי האינטרנט. יש גם כמה מגבלות וסכנות בשימוש ברשתות חברתיות:
שימוש עסקי - רק חלק זעום מהאתרים מיועד ספציפית עבור ארגונים ורשתות חברתיות עסקיות באופן ישיר.
שימוש נקודתי - גם כאשר נעשה בכך שימוש למטרות עסקיות, הרי שמדובר בשימושיות מצומצמת יחסית ונקודתית.
לא פופולארי - לפי InformationWeek, מנמ"רים עדיין מהססים ליישם טכנולוגיות Web 2.0 ורק 30% מהם רואים ברשתות חברתיות לעסקים, כלי שימושי.
פגיעה בפרודוקטיביות - אתרי רשתות חברתיות מגדילים במקרים רבים את מספר שעות הגלישה שלא למטרות עבודה בקרב העובדים.
דליפת מידע - לאחרונה, העביר הממונה על הביטחון במשרד הביטחון, הנחיות לאנשי מערכת הביטחון, לגבי שימוש זהיר באתר Facebook. עיקרו - זהירות ממסירת מידע מסווג, דוגמת צילומים (לפי ידיעות אחרונות). הסכנה העיקרית והברורה ביותר, היא דליפת מידע רגיש מהארגון. כתיבה ללא תשומת לב, העלאת פרטים אישיים מעבר לנחוץ, ואמון באנשים שהנם בסופו של דבר זרים עלולים להוביל לאובדן מידע חשוב, כולל העברת מידע לצד שלישי ללא ידיעתך.
פרצות אבטחה - לפי יוניסיס, אתרי רשתות חברתיות מציגים מגוון של סיכוני אבטחה למשתמשי הקצה, החל משיתוף קבצים ללא הרשאה, דרך שכפול מיילים וספרי כתובות, וכלה בלכידת סיסמאות אתרי רשתות חברתיות מסוכנים גם מבחינת יכולתם להחדיר וירוסים למחשבי הארגון. לפי Mc'Afee, 57% מהמנהלים מאמינים כך.
ספאם - אתרי רשתות חברתיות עלולים להגדיל את כמות הספאם המגיעה לארגון, בעיקר אתרים המספקים שירותי דואר או גישה אליהם.
חסרונות האתרים הבינלאומיים - רוב הרשתות החברתיות בעולם אינן פועלות בעברית. מספרן הרב יחסית וקיומן של רשתות חברתיות מצליחות בישראל, מביא לכך שמי שמחפש ריכוז קולגות רחב, לרוב לא יימצא אותו בהן.
עם זאת, חשוב לציין כי הסכנות משתנות מאתר אחד לשני; למשל, משתמשי LinkedIn מוגנים יותר מפני ספאם ותולעים בהשוואה ל-MySpace, אבל מעצם אופיו העסקי פגיעים ארגונים המשתמשים ב-LinkedIn להתקפה מכוונת.
לסיכומו של עניין להבא כשאתם נכנסים לרשת חברתית שימרו על כללי בטיחות ברורים גלישה לא בטוחה מקבילה לנהיגה פרועה בכביש ללא יד מכוונת או שוטר שיעצוr
בנוסף העלתי סרטון המראה את הסיכון שיש בפייסבוק.
שלכם אורי

מחשב לכל חולה

בעבר תמיד דיברו על מחשב לכל ילד , מחשב לכל מורה ומה עם החולים?? האם את אותם אנשים החשובים לנו מתוך החברה אנו יכולים לשכוח מהם?
כעת באסותא כל מאושפז יזכה למחשב אישי משוכלל מאוד שמשמש גם בתור בידורית אישית וגם ככלי רפואי וטיפולי חשוב ביותר.
המחשב האישי מאפשר לחולה קשר ישיר ושוטף עם צוות בית החולים מהאחיות והצוות הסיעודי דרך הרופאים וכלה בצוות האדמינרסטיבי .
למכשיר יש מסך LCD והוא מוצב ליד מיטת האישפוז המערכת מעניקה לחולה תחושה ביתית ומכילה על זמן שהותו בבית החולים.
בעזרת המכשיר ניתן לגלוש חופשי ברשת האינטרנט לצפות בטלויזיה לשחק ואף להזמין סרטים דרך ה-VOD . המחשב מציג את התיק הרפואי של המטופל וכך המוטפל יכול להבין בקלות את בעיותיו דרכי הטיפול בהן והשיקום הנדרש וכך מוריד בפניו את תחושות החרדה שיפריעו לו במהלך הטיפול ,החולה מעורב יותר ומקבל תשובות ישירות לחרדותיו.
בעזרת המחשב החולה יכול לקבל את ריכוז כל הבדיקות שעבר, הדרכה לקראת טיפול או ניתוח שעליו לעבור, הוראות שיחרור מבית החולים ,חיבור לרשת אינטרנט ולרשת אודיו ווידיאו , הזמת ארוחה מתוך רשימת התפריטים שמציע בית החולים , השירותים ניתנים בשפה האנגלית ,עברית ורוסית.
בנוסף מציע גם בית החולים פורום פתוח לקהל הרחב עם מומחים ,רופאים וראשי מחלקות בעיניי תחום הדעת שלהם בנושא הרופאה, שכך חולים או אנשים החרדים ולא מודעים למחלה מסויימת יוכלו להתייעץ במסגרת הפורים עם אותם רופאים.
כפי שניתן לראות בסרטון שצרפתי את החשיבות של המחשבים בבתי החולים.
שלכם אורי

חינוך דיגיטאלי

שלום לך בלוגי היקר !!
הפעם ברצוני לספר לך על הפערים הדיגיטאלים בעולמינו , ועל השינויים שצריכים לעשות בחינוך על מנת שנוכל לצמצם את הפער ולהבטיח חינוך טוב יותר לילדינו.
בשלהי שנות ה-60 החלה הטלוויזיה החינוכית לשדר תוכן לימודי בשיעורי אנגלית ומתמטיקה בבתי הספר. ישראל , עדיין לא בת 20, הבינה שאם כבר מייבאים לכאן טכנולוגיה מתקדמת, המקום הראשון להטמיע אותה הוא מערכת החינוך. תוכניות האנגלית והמתמטיקה נהפכו עם השנים לקאלט שדורות רבים של תלמידים יודעים לצטט בעל פה. העצוב בכל הסיפור הוא שניסיונות אלה, שפסקו לפני כמעט חצי יובל, היו הניסיון הגדול האחרון של מערכת החינוך לשלב טכנולוגיה מתקדמת בתכנים הפדגוגיים של בתי הספר. מאז מערכת החינוך הולכת ומתרחקת מהקידמה הטכנולוגית.

בשני העשורים האחרונים העולם עובר מהפכה שמשנה מדי יום את דפוסי הצריכה, התקשורת הבין-אישית, מקורות הידע, ההתנהלות החברתית ותפישת העולם של חלקים רחבים בחברה.

אני מניח שכל אחד מבין וחווה בעצמו את המהפכה הזו!

סקר שפורסם באחרונה מראה שבני נוער בגילאי 12-17 מבלים כחמש שעות בממוצע ביום מול המחשב ולפחות שעה וחצי ברשתות חברתיות. למעשה, זהו העיסוק המרכזי הממלא את שעות הפנאי של בני הנוער. כמעט בשום פרמטר לא דומים החיים של בני הנוער לאלה שהיו להוריהם, פרט לכך שכיתות הלימוד ובתי הספר נשארו כמעט זהים מאז שנות ה-70.

החזרה של בן נוער הביתה מבית הספר נראית כמעט כמו מסע בזמן - מהעולם האנלוגי של בתי הספר לעולם הדיגיטלי של הבית; מלוח הכתיבה והמחברות אל המקלדת והרשתות החברתיות. אפשר לבוז ולבקר את הטכנולוגיה המודרנית - היא רידדה את השיח ל-140 תווים של טוויטר, הפכה את הפורנו וההימורים נגישים לכל גולש, קיצרה את הריכוז והסבלנות והציבה את ויקיפדיה כמקור הידע המרכזי. אפשר לזלזל ואפשר לא לאהוב, אבל אי אפשר להתעלם.

לצערנו, מערכת החינוך בחרה דווקא באופציה האחרונה של ההתעלמות.העוסקים בחינוך חלוקים בשאלה עד כמה צריך לכפות על התלמיד את ערכי המערכת ועד כמה נכון לעשות התאמות לפי דרישותיו. במקרה הזה אני חושש שהוויכוח כבר הוכרע. במצב הנוכחי יש נתק וניכור של התלמידים כלפי מערכת החינוך וכלפי המורים, והניכור הזה יחריף אם לא נדע להתאים את המערכת לעולם של התלמידים.

השחיקה במעמד המורה, למשל, היא תופעה המקיפה את כל מדינות המערב. יש דרכים קוסמטיות כדי להילחם בה, כמו לחייב תלמידים לקום לקראת המורה, או לכנות אותו "המורה" במקום בשמו הפרטי, ויש דרכים שאין מהן מנוס כמו העלאת שכר המורים. ואולם יש גם נקודה מהותית נוספת: תלמידים לא יעריכו את המורה אם הוא לא ישלוט בעולם שבו הם חיים.

אנחנו חיים בעידן שבו הפער הטכנולוגי בין עולם המבוגרים לעולם הצעירים הוא הגדול בהיסטוריה. אם הדור שלי חשב שמוריו מיושנים, כיום הדבר חמור שבעתיים. חלק ממחויבות המורה היא לחקור ולהעמיק במושא העיסוק שלו ומחויבות המערכת היא לסייע למורים ולהעשיר אותם בתחומים האלה.

מורים המכירים את עולם הרשתות החברתיות הם רק צעד קטן בדרך לפתרון. כדי לשנות באמת את המצב צריך לעשות מהפכה בתחום הפדגוגי שתכלול לא רק אנשי חינוך, אלא גם אנשי טכנולוגיה ומידע שיידעו לחבר בין פדגוגיה מסורתית לטכנולוגיה מודרנית. אך בסופו של דבר, כשעושים רדוקציה לכל הפתרונות, הבעיה היא, כרגיל, כסף. שינוי טכנולוגי אמיתי הוא יקר. במדינה שבה היעד של מחשב לכל ילד בקושי מושג, כיתות טכנולוגיות הן כמעט מדע בדיוני.

לסיכום עלינו כמורים/מחנכים של דור העתיד לשנס מותנים חרף הקשיים הניצבים בדרך,ולדאוג לצמצום ה"פער הדיגיטאלי" ולשנות את התוכניות הפדגוגיות המסורתיות כדי שתאימו לסביבתם הטבעית והמוכרת של ילדינו.

שלך אורי מאיש

נ.ב הוספתי קטע וידאו שחיבים לראות של יעקב כהן מתוך "צחוק מהעבודה" שמספר באופן מצחיק ביותר על השינויים הטכנולוגים בעולם!!